יולי 2021
גליה פיט – המכון למשפט ופילנתרופיה הפקולטה למשפטים ע״ש בוכמן, אוניברסיטת תל אביב וחגי כץ – מנהל עסקים, הפקולטה לניהול ע״ש גילפורד גלייזר, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב
המחקר שעיקרי ממצאיו מוצגים בדו”ח זה מתמקד במעקב אחר דפוסי התרומה וההתנדבות של יחידים בישראל בתקופה שבין דצמבר 2018 לבין ספטמבר 2020 על בסיס סקר שבועי. הדו”ח מציג את הממצאים המרכזיים ביחס לדפוסי תרומה והתנדבות על דרך של השוואה בין נתוני שנת 2019, המייצגת שנה “רגילה” למדי (למעט העובדה שנכללו בה שתי מערכות בחירות), לבין נתוני שנת 2020 שנאספו על רק משבר מגפת הקורונה.
הממצאים מתייחסים למשתנים שונים של דפוסי התרומה וההתנדבות:
הנטייה לתרום (כלומר שיעור התורמים השבועי בקרב הציבור בישראל)
סכומי תרומה שבועיים
תחומי התרומה
אופני התרומה
הנטייה להתנדבות.
ביחס לכל אחד מן המשתנים הללו הדו”ח מאיר הבדלים בציבור הישראלי על סמך מאפיינים סוציו־דמוגרפיים שונים כגון לאום, רמת דתיות, רמת השכלה, רמת הכנסה, מגדר וגיל (שלב במעגל החיים).
הממצאים של שנת 2019 מייצגים את דפוסי התרומה וההתנדבות של הציבור הישראלי בימי שגרה (יחסית). ממצאים אלו מראים כי דפוסי התרומה וההתנדבות של ישראלים הם יציבים יחסית. אולם מתברר כי ישנם הבדלים משמעותיים בדפוסי התרומה וההתנדבות של הציבור, בהתאם למאפיינים סוציו־דמוגרפיים: על בסיס לאום, רמת דתיות, רמת הכנסה ועוד. אלו הם המאפיינים העיקריים המסבירים את ההבדלים בדפוסי ההתנהגות הפרו־ סוציאלית של הציבור בישראל וכך גם הצירופים ביניהם. ביחס להתנדבות, גם למגדר יש חשיבות מיוחדת: נשים נוטות להתנדב יותר מגברים בכ-10%.
וכיצד הושפעו דפוסי ההתנהגות הפרו-סוציאלית של ישראלים ממשבר מגפת הקורונה? ממצאינו מראים כי משבר מגפת הקורונה הביא לצמצום בהתנהגות הפרו־סוציאלית, במיוחד בשיעורי התרומה הבלתי פורמאלית ובשיעורי ההתנדבות הפורמאלית והבלתי פורמאלית כאחד. ממצאים אלה מעידים על השפעתן הרבה של הנחיות הריחוק והבידוד מחד, והחשש מהידבקות מאידך, שהגבילו למעשה יציאה מן הבית ומפגש אקראי או מתוכנן עם הזדמנויות לתרומה ולהתנדבות.
לעומת זאת, הממצאים מראים כי שיעורי התורמים באופן פורמאלי לארגונים חברתיים וסכומי התרומה לארגונים החברתיים לא נפגעו פגיעה של ממש בתקופת משבר מגפת הקורונה. ייתכן שמאמצי גיוס המשאבים של חלק מהארגונים פיצו על הקשיים שעורר המצב, או שחל מעבר משמעותי לתרומות מקוונות. חשוב לבחון ממצאים אלה, בבוא העת אל מול דיווחיהם של ארגוני החברה האזרחית לרשות התאגידים אודות פעילות והכנסות בשנת 2020 ולעמת ולאמת בין ממצאי המחקר שלנו לבין דיווחים אלו ולבין הקריאות שהעלו הארגונים ביחס לחשש לפגיעה בהכנסות מתרומות בעת המשבר.
בחינה של הקבוצות הסוציו־דמוגרפיות שהושפעו באופן בולט יותר מאחרות מעלה שההשפעה של משבר מגפת הקורונה ניכרת במיוחד בקרב וותיקים (בני 65 ומעלה) וכן בקרב ערבים, נשים, ואנשים נטולי השכלה אקדמית, שידוע כי שיעורי האבטלה בקרבם, בעת משבר מגפת הקורונה היו גבוהים יחסית. ממצא זה מרמז על כך שהשינויים בדפוסי התרומה וההתנדבות כרוכים למעשה באי ודאות התעסוקתית שעוררה המגפה ובמשבר הכלכלי שעוררה. נראה כי המשבר הכלכלי־תעסוקתי פגע באופן מהותי בהיקפי התרומה וההתנדבות, והיטה את דפוסיהם. בעוד שמשברים קודמים, מסוגים אחרים (הומניטריים, ביטחוניים) הביאו בדרך כלל לעלייה בפילנתרופיה של הציבור עקב התעוררות של תחושת שייכות לאומית או סולידריות עם הנפגעים, בקורונה כולם היו נפגעים (או נפגעים פוטנציאליים), גם מן המגפה עצמה וגם מהשלכותיה הכלכליות, ולכן אפקט הסולידריות נדחק לטובת התכנסות אל הבית פנימה, גם פיזית וגם סימבולית.